איך מחושב שכ"ט, או - כמה עולה עו"ד?

אני חושב שבין שלל השאלות שאני מקבל כעורך דין (היית פעם במשפט על רצח? איך אתה מסוגל לייצג אנס? כמה פעמים חשובת להפסיק את העבודה הזאת ולעבור למשהו יותר נורמלי?), השאלה המרכזית היא - כמה עולה עורך דין? נדמה שלאף אחד אין באמת מושג איך מחשבים את שכר הטרחה של עורך דין ממוצע, ואני אגלה לכם את האמת: רוב עורכי הדין לא באמת יודעים. הם פשוט מגבשים לעצמם מחירון עם הזמן, בהתייחס למקרים אחרים שראו לפני זה וביחס לנהוג בשוק.

תמונה: www.sxc.hu

אז איך עורך דין קובע שכר של 300 דולרים לשעה? או 150 דולרים? ואיך הוא מחליט שמתוך פיצוי של מיליון ₪, הוא זוכה ל-15 אחוזים ולא ל-17? נשמע לכם קטנוני? אז רק תזכרו ששני אחוזים מתוך מיליון זה 20 אלף שקלים. בסדר?

ובכן, אני חושב שהדרך הכי טובה לקבוע שכר טרחה, או לפחות לדעת מה הכיוון, היא ללכת על מה שידוע, יציב וקבוע. ויש דווקא דבר כזה בנושא - ההחלטה של לשכת עורכי הדין לגבי שכר הטרחה אשר ייגבה בתביעות שהוגשו במסגרת החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. את ההחלטה הזו נחלק לשלושה חלקים:

·         בתיקים בהם המשפט נערך במלואו: 13% מהפיצוי

·         השגת פשרה לאחר הגשת התביעה: 11% מהפיצוי

·         השגת פשרה לפני תביעה: 8% פיצוי

גם כאן הייתי ממליץ לחלק את הדברים לשניים, כלומר למתוח גבול כלשהו לגבי סכום מסוים שנקבע בפיצוי. כך, חוק לא כתוב (ולא תמיד מחייב) לגבי תביעות נזיקין, קובע כי שכר הטרחה כאשר הפיצוי הוא עד 137 אלף שקלים יהיה 15%; עם הסכום מגיע עד כ-342 אלף שקלים, שכר הטרחה יהיה 12.5%; אם הסכום גבוה מזה, שכר הטרחה יהיה 10%. שוב, לא מדובר בעניין קבוע ומחייב, אבל רבים הולכים לפיו.

למה אני מגלה לכם את כל זה? כדי שתדעו, כאשר אתם פונים לעורך דין, למה לצפות. יותר מזה, כמו צרכנים טובים, תוכלו להתבסס על שני העקרונות שנתתי כאן ולהבין האם עורך הדין שלכם גובה מכם מחיר גבוה מידי, מקובל או נמוך מידי. בהתאם לזה תוכלו להחליט האם מתאים לכם לקבל שירות ממנו או שתעדיפו מישהו אחר על פניו.

אגב, אל תשכחו שבמקרים רבים יחייב אתכם עורך הדין על הוצאות טרום משפטיות שונות, וזה לא נכלל בחישוב שכר הטרחה. לרוב מדובר לכל היותר בכמה אלפי שקלים בודדים, אך דעו כי זהו דבר מקובל ומובן.

בניית אסטרטגיה משפטית

בואו ואגלה לכם סוד ידוע: אף עורך דין לא יגיע למשפט אם אין לו תוכנית מסוימת, דרך שבה הוא 'תוקף' את התיק. לדרך הזו קוראים אסטרטגיה, וללא אסטרטגיה משפטית חבל בכלל לקום בבוקר, בתור עורך דין. זה חלק בלתי נפרד מהמקצוע שלו.

אבל כיצד זה נעשה בפועל? לא פשוט להסביר את העניין, משום שמדובר במשהו שלומדים עם הזמן, שרוכשים ככישרון וכידע פנימי. משהו כמו אינטואיציה נשית אם תרצו, או תחושת בטן של אדם בנוגע לדברים מסוימים. משום שאין כאן חוקים.

נכון, אי אפשר לבסס את אסטרטגית המשפט על תחושות ורגשות בלבד. מדובר בעניין חשוב ומהותי שמהווה את הבסיס למשפט, והוא נסמך על עדויות, ראיות, חומרים חשובים שנאספו בעבודה מאומצת ושיחות צפופות עם הלקוח אותו מייצג העורך דין.

תמונה: www.sxc.hu

ובכל זאת, כיצד זה קורה בפועל? אני יכול להמחיש זאת בעזרת דוגמא: נניח שאדם מסוים מואשם בפרשיית מין על ידי המזכירה שלו במשרד. עורך הדין עושה את פעולות המחקר שלו לקראת המשפט, וכמו בסרטים, הוא מגלה כי לאישה היו כבר פרשיות בתחום משנים עברו. במילים אחרות, הוא מבין שמדובר במתלוננת סדרתית.

זו כבר חצי הדרך לגיבוש האסטרטגיה, משום שעל העובדה הזו יתבסס עורך הדין במשפטו. הוא הרי לא היה שם בזמן המקרה עליו התלוננה המזכירה ולכן הוא לא יכול להגיד לשופט: "לא קרה כלום, הייתי שם". הוא כן יכול לרמוז שהאישה כבר התלוננה בעבר, וכי אולי היא פשוט מחפשת להפליל את הבוסים שלה שוב ושוב, די לקבל כסף.

אבל, כמו שכתבתי, זו רק חצי הדרך. החצי השני מדבר על הצורה שבה עורך הדין חושף את המידע. וכאן יש כמה אפשרויות. אפשרות ראשונה היא פשוט להטיח את העניין בפרצופה של המתלוננת, כצעד ראשון במשפט שעשוי לחשוף את כל הקלפים בהם היא מחזיקה. אפשרות שנייה היא 'לקלף' את חומת ההגנה שלה אט אט, בעזרת העובדות השונות שאסף, ולהגיע לעובדה החשובה ביותר כאשר היא הכי רגישה. אופציה נוספת היא לזמן למשפט את הבוסים שעליהם התלוננה, שיספרו כיצד המשפט הסתיים.

זו אסטרטגיה, וזו גישה שלפיה הולך עורך הדין לאורך כל הדרך. אבל, חשוב מאוד להדגיש: עורך דין טוב יודע שאסטרטגיה מסוימת יכולה לקרוס ולכן הוא יוצר לעצמו אופציות ל'מילוט' ואפשרויות נוספות שאליהן יפנה במקרה שהאסטרטגיה המסוימת לא עובדת. אם ידבק רק באסטרטגיה אחת בלבד, הוא עשוי לגלות שמדובר בטעות קשה, ואז יהיה מאוחר מידי.

הסיכון שבהגשת ערעור לבית המשפט

זהו חוק ידוע לכל מי שרק מתחיל ללמוד משפטים, ולמען האמת - משהו שמכיר גם מי שלא מבין כלום במשפטים: ערעור הוא סיכון. כן, ממש כך. ערעור יכול לסכן את מי שמגיש אותו ולגרום לתוצאה גרועה בהרבה. זה נשמע אולי על פניו כמשהו לא סביר, אבל ככה זה במציאות ויש בזה הגיון. מייד אסביר הכל.

דבר ראשון, נעבור על החוקיות של העניין, או במילים אחרות: איך מגישים ערעור? אז ככה. יש לנו כמה וכמה ערכאות (מוסדות משפטיים), אשר מסודרות על פי 'דרגות' מסוימות שמציינות את חשיבותן. הערכאה הראשונה היא בתי משפט השלום, שנמצאים בהתאם בהרבה מאוד ערים בישראל בכדי לאפשר זמינות לכל אחד. במקביל אליהם, כלומר באותה גרדה, נמצאות ערכאות כמו בית הדין לתעבורה, בית המשפט לענייני משפחה, לשכת ההוצאה לפועל וכדומה.

תמונה: www.sxc.hu

מעל לערכאה הזו נמצא בית המשפט המחוזי, שבו יידונו משפטים גדולים - המשפטים הגדולים ביותר למעשה, כולל משפט קצב או משפט אולמרט לצורך העניין. אדם אשר העניין שלו נידון בבית המשפט לשלום ורוצה לערער, יגיש אותו לבית המשפט המחוזי והוא ידון בעניין ויחליט מה לעשות.

מעל לערכאה הזו ניצבת הערכאה הגבוהה ביותר, בית המשפט העליון. בית המשפט הזה יכול לשמש כבג"צ - בית הדין הגבוה לצדק - בסוגיות שונות (למשל, סוגיות מדיניות שיש בהן קשר לעניינים משפטיים), אבל הוא גם הערכאה האחרונה שאליה ניתן להגיש ערעור. ערעור לבית המשפט העליון יוגש על פסק דין שניתן במחוזי.

עכשיו, מהו ערעור? ערעור הוא למעשה פנייה של אדם לבית המשפט בטענה שפסק דין שניתן על ידי בית המשפט אינו מקובל עליו ולא נכון. כמובן שהערעור יוגש על ידי מי שאליו מתייחס פסק הדין, כאשר ההגיון פשוט: גם שופטים הם בני אדם, גם הם טועים, ואם הם טעו, יש לתת למישהו אחר, בעמדה גבוהה מהם, לבחון את הנושא שוב.

אז מדוע שערעור יהיה טעות וסכנה? ובכן, מאחר והנושא עובר שוב לדיון בבית המשפט, הוא למעשה נפתח מחדש. מצד אחד, יכול בית המשפט להשתכנע בצדקתו של המערער, ולתת פסק דין אחר לחלוטין. מצד שני, הוא יכול להגיע למסקנה שפסק הדין ראוי, ולהשאירו כפי שהוא. ומצד שלישי - וזו הבעיה - הוא יכול להחליט שפסק הדין אפילו מקל, ולהחמיר עם זה שערער עליו. זה הסיכון הגדול.

מעבר לזה, ערעור עולה הרבה כסף. תוסיפו לזה את הוצאות המשפט (משום שערעור יאריך למעשה את המשפט ויגרום לשני הצדדים לשלם יותר לעורכי דינם) ותקבלו מהלך שיכול להיות גם מסוכן וגם לא משתלם. לכן, מומלץ להגיש ערעור רק כשאתם משוכנעים באלפיים אחוז בצדקתכם.

מבחני לשכת עורכי הדין - לא בכל יום עוברים מבחנים אלו

חבר שלי צחק איתי לא מזמן ואמר לי שאפילו כשהייתי חולה 'אנוש' (הייתה לי שפעת ממש קשה לפני כמה שנים, עניין של שבועות עד שהתאוששתי באמת) יצאתי מהבית יותר מאשר בתקופה בה התכוננתי למבחני לשכת עורכי הדין. יש בזה הרבה מאוד מהמציאות אבל אתם חייבים להבין שיש בזה גם הרבה מאוד צדק: מדובר במבחנים קשים בצורה בלתי רגילה.

בשנים האחרונות, עוד הולכים והופכים אותם לקשים עוד יותר. טירוף.

רק שתבינו כמה מדובר בבחינה קשה, הנה כמה נתונים: הבחינה בכתב היא שלוש שעות וחצי, חמישה פרקים, 20 שאלות אמריקאיות בפרק - על כל נושא שהוא בתחום המשפט. תחשבו שיש איזה 3,674 נושאים כאלו, ותבינו שלא באמת אפשר להתכונן למבחן כזה בצורה מלאה. לא מעט מהתשובות הן בגדר על החיים ועל המוות. לוטו של ממש. כנראה שבאותו יום של הבחינה הייתי צריך למלא טופס.

תמונה: www.sxc.hu

הבחינות לא נגמרות כאן, כי יש גם את הבחינה שבעל פה, ואת זה אני שונא ממש, כי אני לא אוהב כל כך להתבטא מול עיניים בוחנות (נכון, זה מה שאני צריך להתמודד איתו גם בבית המשפט, אבל זה גם קצת אחרת. שם באמת מקשיבים למה שאתה אומר...). גם כאן פשוט שואלים אותך שאלות לגבי נושאים ותחומים מסוימים במשפטים, ואתה צריך לענות נכון. אגב, במבחן הזה כמעט כל אחד עובר.

אני חושב, בגדול, שהעניין של הקשחת הקריטריונים הוא טוב. נכון, מי שמחליט היום להיות עורך דין למרות שיש כבר עשרות אלפים כאלו בישראל, זו בעיה שלו בעיקר, משום שזה עיסוק חופשי, מקצוע לכל דבר ולא משהו שחייבים לעשות. אבל, בכל זאת אני חושב שצריך לדלל את השורות, אחרת יהיו לא מעט מובטלים - וזה נטל על המדינה.

הדרך לעשות את זה היא בין היתר על ידי הקשחת הבחינות והעלאת הרף שלהן. אני חושב שזה די מצליח, אבל אני לא יכול להגיד לכם בוודאות משום שלשמחתי זו הבחינה הראשונה והאחרונה שאני עובר מהסוג הזה.

אגב, זה היה הפחד הכי גדול שלי: ציון נכשל, ובחינה חוזרת במועד מאוחר יותר. ושוב להתכונן כמו מטורף, ושוב לשנן דברים שאתה יודע שלא תזכור עוד שנייה ושוב הלחץ הזה של הבחינה ושל מה שקורה אחיה, בין סיום הבחינה ועד לקבלת התוצאות. אז ההמלצה שלי היא פשוט לא לגשת לבחינות האלה. הרי אפשר להיות משפטן, לא חייבים להיות עורכי דין.

סתם. פשוט תתכוננו טוב וזה יצליח.

עליי.

שיעור מעניין: הלכת הגולגולת הדקה

אפשר להגיד שזה אפילו שיעור מעניין מאוד, למי שאוהב את עולם המשפטים. אפשר גם להגיד שזהו שיעור משפטי טהור, אשר יש בו הרבה מאוד הסתייגויות, סייגים, הנחות, עקרונות והבהרות. אפשר להגיד, בנוסף, שזהו אחד השיעורים המסובכים והמורכבים ביותר שיכול כל אדם לפגוש בו.

כי ממש לא פשוט להסביר את הלכת הגולגולת הדקה. אבל אני אנסה.

ובכן, כאשר אדם פוגע באדם אחר, מן הראוי והמקובל שהוא ייענש על התקיפה עצמה ועל חומרת המעשה. במקרים רבים, בית המשפט בוחן ומנסה לקבוע עד כמה הייתה חמורה גם כוונתו של הפוגע: האם הוא התכוון, למשל, רק להכות את המותקף כדי ללמד אותו לקח, או שהוא עשה זאת בכוונה לרצוח אותו.

לשאלה הזו יש חשיבות גדולה ומכרעת בזהות ובחומרת העונש בו יישא המזיק, כלומר האדם הפוגע, בסופו של יום. הכוונה של אדם פוגע יש בה לא מעט, משום שעונש אשר יינתן בהתאם לכוונה, ילמד את התוקף לקח לעתיד (כך לפחות אנו מקווים, לא?).

אבל, ישנה שאלה נוספת שעולה במקרים רבים אשר כוללים תקיפות, וגם, אגב, מקרי רשלנות רפואית או נזיקין באופן כללי: מה קורה כאשר האדם הנפגע סובל מהחמרה במצבו, אשר נגרמה בעקבות התקיפה בצורה ישירה?

תמונה: www.sxc.hu

הרי אם אדם, נניח, הוכה בחבטה עזה בעזרת חפץ כהה בראשו, אך במקום לסבול מחבורה גדולה ומכאבי ראש עזים למשך כמה ימים, הוא סובל משבר בגולגולת ומסכנה לחייו - יש בכל השלכה גם לגבי התוקף. מן הסתם, ההחמרה לא הייתה מתרחשת אם אותו אדם לא היה מותקף מלכתחילה.

אבל האם התוקף ראוי לעונש על מצב שנוצר בעקבות משהו שהוא כלל לא היה מודע אליו? כפי שציינתי בתחילת הקטע, התוקף אמור להיענש על התקיפה עצמה. האם הוא אמור להיענש גם על השתלשלות האירועים או ההתפתחות הרפואית של המותקף בעקבות הפגיעה? על פי הלכת הגולגולת הדקה, בהחלט כן - במקרים מסוימים.

הלכת הגולגולת הדקה היא מונח שמקורו באנגליה, כבר מתחילת המאה ה-20, אשר נהגה למעשה במהלך משפט שהתקיים באנגליה. שם קבע אחד השופטים כי גם אם למותקף הייתה גולגולת דקה או לב חלש במיוחד - אך איש לא ידע על כך עד הפגיעה עצמה - הרי שהמותקף אחראי גם להתפתחויות הבריאותיות שבאו כתוצאה מהמעשה שלו. לא עומדת לזכותו טענת חוסר הידיעה. הוא נושא באחריות על כל ההשלכות לתקיפה שלו.

כלומר, נכון שהמותקף עצמו לא ידע באותו רגע שיש לו גולגולת חלשה, לדוגמא, איך אין זה 'אשמתו'. כל תוקף צריך לדעת שחומרת מעשיו אינה סוף פסוק. הוא צריך לקחת בחשבון, בזמן התקיפה, כל דבר אפשרי ובכלל זה גם גולגולת דקה, לב חלש או כל דבר מסוג זה. וזו, על רגל אחת, תמצית הלכת הגולגולת הדקה.

אבל כאן זה לא נגמר. ברור שאי אפשר להחיל את ההלכה הזו על כל מקרה. כך למשל, אם היה הליקוי הרפואי ידוע (למשל, אם האדם ידע ואובחן כמי שיש לו גולגולת דקה), אז ההלכה הזו לא תתקיים. ברור שבמקרה כזה על האדם הסובל מהפגם למזער או לחפות עליו בכל צורה אפשרית ולכן, האחריות היא אינה על התוקף במקרה כזה, משום שהוא כביכול עושה זאת 'במסגרת' ידיעתו של המותקף.

אני אנסה להסביר את זה בצורה קצת יותר טובה: אם אדם אשר סובל מגולגולת דקה ומודע לכך מעורב בקטטה, הוא יודע שיש כאן גם משום אחריות על מעשיו. כלומר - אדם נורמטיבי לא ייכנס לקטטה כך סתם, לא כל שכן אדם אשר יודע כי הנזק שייגרם לו עשוי להיות חמור עוד יותר. לכן, יש כאן גם אחריות של המותקף במקרה הזה.

מתי עוד חשוב לדעת את כל העניין הזה ולהיות מודע להלכת הגולגולת הדקה? כאמור, היא תקפה גם במקרים של רשלנות רפואית. לכן, אם אדם לא היה מודע לפגם שיש בגופו ובוצעה רשלנות רפואית, אשר תוצאתה החמירה בעקבות אותו פגם, הרי שהרופא אחראי גם להחמרה ולנזק הכללי שנגרם.

אבל, כמו שלמדנו, אם הפגם היה ידוע, הרי שהמטופל כביכול 'מסתכן' ולוקח זאת על אחריותו. הרופא אינו יכול לשאת באחריות גם על הפגם, משום שהמטופל מודע לו ולוקח אותו בחשבון בכל טיפול שהוא מקבל.

הלכת הגולגולת הדקה היא עניין חשוב מאוד, אשר מבהיר ומבאר כמה סוגיות חשובות שעולות במהלך משפט אשר עוסק בדיני נזיקין. הוא ישפיע גם על תוצאות המשפט, על מידת העונש שייפסק נגד התוקף ועל גובה הפיצויים שייפסקו לטובת התובע, במשפטים אשר קשורים לרשלנויות שונות, בעיקר.

מערכת המשפט הישראלית אימצה לחיקה בהתלהבות את הלכת הגולגולת הדקה, אשר מקורה כאמור באנגליה של תחילת המאה הקודמת. בכלל, כאן בישראל אנו שואבים רבות ממערכת המשפט הבריטית וישנם עד היום חוקים אשר נותרו בעינם מאז תקופת המנדט הבריטי. אך טבעי שאחת מהפסיקות החשובות לדעתי שתרמה מערכת המשפט האנגלית לעולם, תאומץ במלואה, אפשר לומר, על ידי מערכת המשפט הישראלית.