הסיכון שבהגשת ערעור לבית המשפט

זהו חוק ידוע לכל מי שרק מתחיל ללמוד משפטים, ולמען האמת - משהו שמכיר גם מי שלא מבין כלום במשפטים: ערעור הוא סיכון. כן, ממש כך. ערעור יכול לסכן את מי שמגיש אותו ולגרום לתוצאה גרועה בהרבה. זה נשמע אולי על פניו כמשהו לא סביר, אבל ככה זה במציאות ויש בזה הגיון. מייד אסביר הכל.

דבר ראשון, נעבור על החוקיות של העניין, או במילים אחרות: איך מגישים ערעור? אז ככה. יש לנו כמה וכמה ערכאות (מוסדות משפטיים), אשר מסודרות על פי 'דרגות' מסוימות שמציינות את חשיבותן. הערכאה הראשונה היא בתי משפט השלום, שנמצאים בהתאם בהרבה מאוד ערים בישראל בכדי לאפשר זמינות לכל אחד. במקביל אליהם, כלומר באותה גרדה, נמצאות ערכאות כמו בית הדין לתעבורה, בית המשפט לענייני משפחה, לשכת ההוצאה לפועל וכדומה.

תמונה: www.sxc.hu

מעל לערכאה הזו נמצא בית המשפט המחוזי, שבו יידונו משפטים גדולים - המשפטים הגדולים ביותר למעשה, כולל משפט קצב או משפט אולמרט לצורך העניין. אדם אשר העניין שלו נידון בבית המשפט לשלום ורוצה לערער, יגיש אותו לבית המשפט המחוזי והוא ידון בעניין ויחליט מה לעשות.

מעל לערכאה הזו ניצבת הערכאה הגבוהה ביותר, בית המשפט העליון. בית המשפט הזה יכול לשמש כבג"צ - בית הדין הגבוה לצדק - בסוגיות שונות (למשל, סוגיות מדיניות שיש בהן קשר לעניינים משפטיים), אבל הוא גם הערכאה האחרונה שאליה ניתן להגיש ערעור. ערעור לבית המשפט העליון יוגש על פסק דין שניתן במחוזי.

עכשיו, מהו ערעור? ערעור הוא למעשה פנייה של אדם לבית המשפט בטענה שפסק דין שניתן על ידי בית המשפט אינו מקובל עליו ולא נכון. כמובן שהערעור יוגש על ידי מי שאליו מתייחס פסק הדין, כאשר ההגיון פשוט: גם שופטים הם בני אדם, גם הם טועים, ואם הם טעו, יש לתת למישהו אחר, בעמדה גבוהה מהם, לבחון את הנושא שוב.

אז מדוע שערעור יהיה טעות וסכנה? ובכן, מאחר והנושא עובר שוב לדיון בבית המשפט, הוא למעשה נפתח מחדש. מצד אחד, יכול בית המשפט להשתכנע בצדקתו של המערער, ולתת פסק דין אחר לחלוטין. מצד שני, הוא יכול להגיע למסקנה שפסק הדין ראוי, ולהשאירו כפי שהוא. ומצד שלישי - וזו הבעיה - הוא יכול להחליט שפסק הדין אפילו מקל, ולהחמיר עם זה שערער עליו. זה הסיכון הגדול.

מעבר לזה, ערעור עולה הרבה כסף. תוסיפו לזה את הוצאות המשפט (משום שערעור יאריך למעשה את המשפט ויגרום לשני הצדדים לשלם יותר לעורכי דינם) ותקבלו מהלך שיכול להיות גם מסוכן וגם לא משתלם. לכן, מומלץ להגיש ערעור רק כשאתם משוכנעים באלפיים אחוז בצדקתכם.

מבחני לשכת עורכי הדין - לא בכל יום עוברים מבחנים אלו

חבר שלי צחק איתי לא מזמן ואמר לי שאפילו כשהייתי חולה 'אנוש' (הייתה לי שפעת ממש קשה לפני כמה שנים, עניין של שבועות עד שהתאוששתי באמת) יצאתי מהבית יותר מאשר בתקופה בה התכוננתי למבחני לשכת עורכי הדין. יש בזה הרבה מאוד מהמציאות אבל אתם חייבים להבין שיש בזה גם הרבה מאוד צדק: מדובר במבחנים קשים בצורה בלתי רגילה.

בשנים האחרונות, עוד הולכים והופכים אותם לקשים עוד יותר. טירוף.

רק שתבינו כמה מדובר בבחינה קשה, הנה כמה נתונים: הבחינה בכתב היא שלוש שעות וחצי, חמישה פרקים, 20 שאלות אמריקאיות בפרק - על כל נושא שהוא בתחום המשפט. תחשבו שיש איזה 3,674 נושאים כאלו, ותבינו שלא באמת אפשר להתכונן למבחן כזה בצורה מלאה. לא מעט מהתשובות הן בגדר על החיים ועל המוות. לוטו של ממש. כנראה שבאותו יום של הבחינה הייתי צריך למלא טופס.

תמונה: www.sxc.hu

הבחינות לא נגמרות כאן, כי יש גם את הבחינה שבעל פה, ואת זה אני שונא ממש, כי אני לא אוהב כל כך להתבטא מול עיניים בוחנות (נכון, זה מה שאני צריך להתמודד איתו גם בבית המשפט, אבל זה גם קצת אחרת. שם באמת מקשיבים למה שאתה אומר...). גם כאן פשוט שואלים אותך שאלות לגבי נושאים ותחומים מסוימים במשפטים, ואתה צריך לענות נכון. אגב, במבחן הזה כמעט כל אחד עובר.

אני חושב, בגדול, שהעניין של הקשחת הקריטריונים הוא טוב. נכון, מי שמחליט היום להיות עורך דין למרות שיש כבר עשרות אלפים כאלו בישראל, זו בעיה שלו בעיקר, משום שזה עיסוק חופשי, מקצוע לכל דבר ולא משהו שחייבים לעשות. אבל, בכל זאת אני חושב שצריך לדלל את השורות, אחרת יהיו לא מעט מובטלים - וזה נטל על המדינה.

הדרך לעשות את זה היא בין היתר על ידי הקשחת הבחינות והעלאת הרף שלהן. אני חושב שזה די מצליח, אבל אני לא יכול להגיד לכם בוודאות משום שלשמחתי זו הבחינה הראשונה והאחרונה שאני עובר מהסוג הזה.

אגב, זה היה הפחד הכי גדול שלי: ציון נכשל, ובחינה חוזרת במועד מאוחר יותר. ושוב להתכונן כמו מטורף, ושוב לשנן דברים שאתה יודע שלא תזכור עוד שנייה ושוב הלחץ הזה של הבחינה ושל מה שקורה אחיה, בין סיום הבחינה ועד לקבלת התוצאות. אז ההמלצה שלי היא פשוט לא לגשת לבחינות האלה. הרי אפשר להיות משפטן, לא חייבים להיות עורכי דין.

סתם. פשוט תתכוננו טוב וזה יצליח.

עליי.

שיעור מעניין: הלכת הגולגולת הדקה

אפשר להגיד שזה אפילו שיעור מעניין מאוד, למי שאוהב את עולם המשפטים. אפשר גם להגיד שזהו שיעור משפטי טהור, אשר יש בו הרבה מאוד הסתייגויות, סייגים, הנחות, עקרונות והבהרות. אפשר להגיד, בנוסף, שזהו אחד השיעורים המסובכים והמורכבים ביותר שיכול כל אדם לפגוש בו.

כי ממש לא פשוט להסביר את הלכת הגולגולת הדקה. אבל אני אנסה.

ובכן, כאשר אדם פוגע באדם אחר, מן הראוי והמקובל שהוא ייענש על התקיפה עצמה ועל חומרת המעשה. במקרים רבים, בית המשפט בוחן ומנסה לקבוע עד כמה הייתה חמורה גם כוונתו של הפוגע: האם הוא התכוון, למשל, רק להכות את המותקף כדי ללמד אותו לקח, או שהוא עשה זאת בכוונה לרצוח אותו.

לשאלה הזו יש חשיבות גדולה ומכרעת בזהות ובחומרת העונש בו יישא המזיק, כלומר האדם הפוגע, בסופו של יום. הכוונה של אדם פוגע יש בה לא מעט, משום שעונש אשר יינתן בהתאם לכוונה, ילמד את התוקף לקח לעתיד (כך לפחות אנו מקווים, לא?).

אבל, ישנה שאלה נוספת שעולה במקרים רבים אשר כוללים תקיפות, וגם, אגב, מקרי רשלנות רפואית או נזיקין באופן כללי: מה קורה כאשר האדם הנפגע סובל מהחמרה במצבו, אשר נגרמה בעקבות התקיפה בצורה ישירה?

תמונה: www.sxc.hu

הרי אם אדם, נניח, הוכה בחבטה עזה בעזרת חפץ כהה בראשו, אך במקום לסבול מחבורה גדולה ומכאבי ראש עזים למשך כמה ימים, הוא סובל משבר בגולגולת ומסכנה לחייו - יש בכל השלכה גם לגבי התוקף. מן הסתם, ההחמרה לא הייתה מתרחשת אם אותו אדם לא היה מותקף מלכתחילה.

אבל האם התוקף ראוי לעונש על מצב שנוצר בעקבות משהו שהוא כלל לא היה מודע אליו? כפי שציינתי בתחילת הקטע, התוקף אמור להיענש על התקיפה עצמה. האם הוא אמור להיענש גם על השתלשלות האירועים או ההתפתחות הרפואית של המותקף בעקבות הפגיעה? על פי הלכת הגולגולת הדקה, בהחלט כן - במקרים מסוימים.

הלכת הגולגולת הדקה היא מונח שמקורו באנגליה, כבר מתחילת המאה ה-20, אשר נהגה למעשה במהלך משפט שהתקיים באנגליה. שם קבע אחד השופטים כי גם אם למותקף הייתה גולגולת דקה או לב חלש במיוחד - אך איש לא ידע על כך עד הפגיעה עצמה - הרי שהמותקף אחראי גם להתפתחויות הבריאותיות שבאו כתוצאה מהמעשה שלו. לא עומדת לזכותו טענת חוסר הידיעה. הוא נושא באחריות על כל ההשלכות לתקיפה שלו.

כלומר, נכון שהמותקף עצמו לא ידע באותו רגע שיש לו גולגולת חלשה, לדוגמא, איך אין זה 'אשמתו'. כל תוקף צריך לדעת שחומרת מעשיו אינה סוף פסוק. הוא צריך לקחת בחשבון, בזמן התקיפה, כל דבר אפשרי ובכלל זה גם גולגולת דקה, לב חלש או כל דבר מסוג זה. וזו, על רגל אחת, תמצית הלכת הגולגולת הדקה.

אבל כאן זה לא נגמר. ברור שאי אפשר להחיל את ההלכה הזו על כל מקרה. כך למשל, אם היה הליקוי הרפואי ידוע (למשל, אם האדם ידע ואובחן כמי שיש לו גולגולת דקה), אז ההלכה הזו לא תתקיים. ברור שבמקרה כזה על האדם הסובל מהפגם למזער או לחפות עליו בכל צורה אפשרית ולכן, האחריות היא אינה על התוקף במקרה כזה, משום שהוא כביכול עושה זאת 'במסגרת' ידיעתו של המותקף.

אני אנסה להסביר את זה בצורה קצת יותר טובה: אם אדם אשר סובל מגולגולת דקה ומודע לכך מעורב בקטטה, הוא יודע שיש כאן גם משום אחריות על מעשיו. כלומר - אדם נורמטיבי לא ייכנס לקטטה כך סתם, לא כל שכן אדם אשר יודע כי הנזק שייגרם לו עשוי להיות חמור עוד יותר. לכן, יש כאן גם אחריות של המותקף במקרה הזה.

מתי עוד חשוב לדעת את כל העניין הזה ולהיות מודע להלכת הגולגולת הדקה? כאמור, היא תקפה גם במקרים של רשלנות רפואית. לכן, אם אדם לא היה מודע לפגם שיש בגופו ובוצעה רשלנות רפואית, אשר תוצאתה החמירה בעקבות אותו פגם, הרי שהרופא אחראי גם להחמרה ולנזק הכללי שנגרם.

אבל, כמו שלמדנו, אם הפגם היה ידוע, הרי שהמטופל כביכול 'מסתכן' ולוקח זאת על אחריותו. הרופא אינו יכול לשאת באחריות גם על הפגם, משום שהמטופל מודע לו ולוקח אותו בחשבון בכל טיפול שהוא מקבל.

הלכת הגולגולת הדקה היא עניין חשוב מאוד, אשר מבהיר ומבאר כמה סוגיות חשובות שעולות במהלך משפט אשר עוסק בדיני נזיקין. הוא ישפיע גם על תוצאות המשפט, על מידת העונש שייפסק נגד התוקף ועל גובה הפיצויים שייפסקו לטובת התובע, במשפטים אשר קשורים לרשלנויות שונות, בעיקר.

מערכת המשפט הישראלית אימצה לחיקה בהתלהבות את הלכת הגולגולת הדקה, אשר מקורה כאמור באנגליה של תחילת המאה הקודמת. בכלל, כאן בישראל אנו שואבים רבות ממערכת המשפט הבריטית וישנם עד היום חוקים אשר נותרו בעינם מאז תקופת המנדט הבריטי. אך טבעי שאחת מהפסיקות החשובות לדעתי שתרמה מערכת המשפט האנגלית לעולם, תאומץ במלואה, אפשר לומר, על ידי מערכת המשפט הישראלית.