טוב, אז ממש כמו מתבגרת מחוצ'קנת שראתה את ג'סטין ביבר (או כל חתיך תורן אחר): היה מזה כיף, וואו!!! אני כל כך מתרגשת! אמממ... מתרגש!!
כן, לפני כמה ימים היה לי העונג להיות נוכח במשפט אמיתי, לא סתם נוכח: שותף באופן פעיל. והיי, לפני שאתם תוהים תהיות – מעולם לא הייתי במשפט, לא באופן פעיל ולא באופן סביל, לא בצורה כזו ולא אחרת.
בקיצור, מה שהיה כך היה: זוכרים את הבחורצי'ק שסיפרתי לכם עליו לפני כמה פוסטים? כן, כן, ההוא עם המחשבים... אז היום היה שלב כתב האישום והצגת הטענות של התביעה וההגנה (ההגנה = הרעים, כלומר המדינה. התביעה = הטובים, כלומר אנחנו).
מה עשינו? בעיקר טענו את מה שהנאשם שלנו לא טען בחקירה (מה שיכול לבוא מאוד לרעתו ואני מקווה שלא יקרה...) והצגנו את כל הראיות שיכולות לעזור לו, מהעובדה שהוא מתנדב ועוזר לקהילה – וזה נכון לחלוטין, האיש ממש תורם מעצמו – ועד כמובן, העובדה שהוא ללא עבר פלילי.
כל טיעון שניתן בעניין הזה יסייע לו ואני חושב, אחרי שיצרנו בפני השופט דמות כל כך נקייה וחפה מכל עבריינות לשמה, שהוא יקבל במקרה הגרוע עבודות שירות. בכל זאת, הבנאדם מבין את חומרת המעשה שלו ואפילו מודה בזה. הוא לא מתווכח ובעיקר מרגיש אשם. אני חושב שאנשים כאלו ראוי שלא ישבו בכלא אפילו יום אחד.
בקיצור – בחזרה אליי. אז במשפט הזה אני הייתי חלק מצוות התביעה, שזה מושג די גדול ומפוצץ לשני אנשים בסך הכל: אחד עורך דין מומחה לענייני אינטרנט ומחשבים, והשני עו"ד מתמחה (אני!) שטיפל בתיק הזה אולי יותר ממה שכל האנשים במשרד טיפלו.
שוב, זה בכל זאת תיק קטן.
אז זה אומר שאני יודע פחות או יותר הכל עליו.
את הליטיגציה העיקרית (הדיבור וההתייצבות מול השופט) עשה בעיקר העורך דין השני כמובן, אבל אני ייעצתי לו, לחשתי לו והזכרתי לו כמה דברים חשובים שלדעתי הוא בכלל לא ידע עליהם (יש עורכי דין וותיקים שלא אוהבים לקרוא ביסודיות את התיק. הם סומכים על עצמם, לפעמים יותר מידי).
הכי נהניתי מזה שאחרי שכל הדברים נאמרו, נזכרתי בפרט חשוב נוסף לגבי אותו אדם (הוא אמר לי – ומשום מה לא חשב שצריך להגיד את זה בחקירה – שהוא עשה את זה רק כדי להרשים בחורה. כנראה התבייש). ביקשתי את רשות הדיבור והסברתי לשופט בדיוק את העניין, לפרטי פרטים.
בינינו? אני חושב שזה פרט שיציל את הבחורצ'יק.
תמונה: http://www.sxc.hu/
